התאריך-18/10, השעה 00:30, אני מתעוררת מהשינה רטובה- ירידת מים! מסתובבת בבית סביב עצמי מנסה לחשוב מה לעשות קודם ובעיקר אם ובכלל להעיר את אלכס

נתחיל מההתחלה

ההריון של מיכל היה הריון נהדר, תקין וכיפי (עד כמה שיכול להיות הריון עם מלא בחילות, עליה במשקל ובדיקות תכופות בגלל ריבוי מי שפיר). בסך הכל הרגשתי די טוב, אני ואלכס השתתפנו בקורס הכנה ללידה, הצטלמנו, והתחלנו לברר בנוגע לבתי חולים והאופציה ללידה טבעית

IMG-20160524-WA0051

לאט לאט התגבש הרעיון וההבנה שאני יולדת טבעי ולא סתם טבעי אלא במרכז לידה טבעית בבית חולים הדסה עין כרם. למה בעצם דווקא שם? כי רציתי ללדת לידת V.I.P, רציתי שבכל רגע תהיה לידי מיילדת צמודה, רציתי שבכל רגע אדע שיש לי עם מי לדבר, רציתי ללדת ברוגע וללא משככי כאבים ובעיקר לא רציתי התערבות של רופאים (אלא אם יהיה צורך ממשי). טוב נו, יש גם את העניין הזה עם הג'קוזי:

IMG-20160523-WA0107

צירים?

נחזור לסיפור, השעה 1:10 לפנות בוקר, מתחילים צירים, אוקיי זה הזמן להעיר אותו…מעירה אותו, הוא חצי מנומנם לא מבין על מה אני מדברת, מתעורר בסוף ו…מה עושים?? בשעה 1:30 מתקשרים לחדר לידה בעין כרם ומתייעצים,  יש צירים כל 10-12 דק', האחות שעונה לנו ממליצה להגיע כבר עכשיו בגלל הירידת מים וכדי למנוע זיהום. אני שוקלת את העניין ונזכרת שבקורס הכנה אמרו לנו שמותר ורצוי למשוך עוד קצת בבית עד שהצירים יהיו צפופים יותר. מתקשרים לכוננית במרכז לידה טבעית אשר נרשמנו אליו כבר בשבוע 35 והיא מציעה שנישאר בבית עד שיתחזקו הצירים ושנדבר איתה בהמשך, למיילדת הצמודה שהיינו איתה בקשר בשבועות האחרונים, אנחנו מניחים לישון בשלב זה

ממתינים בבית

אנחנו מצליחים להעביר את הזמן בבית עד שעה 6 בבוקר, הצירים כל 7 דק' , בין ציר לציר אלכס  מטאטא, עושה ספונג'ה, סוגר סופית את התיק ומחבר אותי למכשיר גאוני בשם טנס (Maternity Unit)  ששולח פולסים חשמליים על מנת לשכך את הכאבים , בזכותו הצלחתי להשאר שפויה למדי בשלב זה. אמנם הצירים לא מאוד צפופים אבל אני מתחילה כבר להלחץ ולכן מחליטים- קדימה נוסעים…

מגיעים להדסה עין כרם

6:15 מגיעים לבית חולים, חדר לידה… חילופי משמרות, מוניטור תקין, מחכים לבדיקה של רופא שיחליט האם באמת מדובר בירידת מים, מחכים ומחכים. הרופא בודק ומאשר, שולח אותנו לאולטרסאונד. עולים לאולטרסאונד, הטכנאית אומרת: "יש כבר מיעוט מי שפיר, אין תנועות.. אין טעם שתאכלי משהו מתוק", אני מצחקקת מאחר ועד לרגע זה כל מה שאמרו לי זה שיש ל ריבוי מי שפיר, בטוחה בעצמי שאין שום חוסר במים לתינוקת וגם ככה היא בדרך החוצה, מתמלאת ביטחון- אני הולכת ללדת לידה טבעית!

סיימנו, יורדים חזרה לחדרי לידה, הרופא מסתכל, מבקש עוד מוניטור, בנתיים אני שותה מיץ תפוחים ואוכלת קרואסון..עושים מוניטור נוסף והוא יוצא תקין. הרופא אומר שהצירים עדיין לא משכנעים ושולחים אותנו למחלקת יולדות ג' להמתין להתפתחות צירים (מעכשיו השעון מתקתק ויש לנו 30 שעות עד שיחליטו לתת זירוז בגלל הירידת מים).

 

גלעד שליט

השעה כבר 11 או 12  בצהרים- משחררים היום את גלעד שליט, בחדר יש טלויזיה וזה משמח אותי ואת אלכס, אנחנו מעבירים ככה את הזמן, מתזמנים צירים וצופים בטלויזיה, אוכלים ועושים צחוקים… (שוב, זה רק בזכות הטנס.. לפחות כך נראה לי).
בסביבות שעה 14:30 אני קולטת שאנחנו לא מתקדמים…לפחות לא כמו שרציתי… מתחילים לחשוב מה לעשות ומתייעצים עם האחיות ועם ננסי הנהדרת שעלתה ממרכז לידה לבדוק מה שלומנו, שוקלים להביא רפלקסולוגית ובסוף מתקשרים למדריכה מהקורס לידה שנותנת לנו כמה טיפים, מתחילים ליישם…

מתקדמים

שעה לאחר מכן הצירים מתחזקים ומגיעים כל 3-4 דק'… זה כואב, מאוד. אנחנו יורדים למטה לחדרי לידה, מעדכנים אותם ומחכים לבדיקה. בנתיים מוניטור, המיילדת בודקת ואומרת שזה עדיין לא מספיק בשביל להיכנס למרכז הלידה … אני מתבאסת ואלכס קורא לננסי המדהימה,  שמעודדת אותי ועוזרת לי לעבור כמה צירים, היא מבטיחה לי שתוך שעתיים אני כבר אהיה עם פתיחה מתקדמת יותר ואכנס לג'קוזי שכל כך פינטזתי עליו. אני מצליחה בעזרת אלכס לאסוף את עצמי, חוזרים חזרה למחלקה, אוכלים שם ארוחת צהרים ומעבירים עוד שעתיים של צירים כואבים במקלחות ועל הכדור פיזיו

אולי עכשיו?

עברו שעתיים, השעה כבר 19:00, אנחנו יורדים לבדיקה של פתיחה ואכן הגענו ליעד, 95% מחיקה ו3 וחצי פתיחה.. אנחנו מתרגשים, הג'קוזי נראה קרוב מתמיד! ננסי  מבשרת לנו שהמיילדת שלנו יוצאת מהבית וכשהיא תגיע תיכנסו למרכז הלידה. מחליטים להסתובב עוד קצת במחלקה עד שהמיילדת תגיע ופתאום מתחילים צירים אחרים לגמרי, כואבים נורא, אני מסתכלת על אלכס ואומרת לו- "אני יולדת אבל באמת יולדת!!!!"

ממהרים לחדר הלידה הטבעי, המיילדת שלנו עדיין בדרך, מיילדת אחרת מפעילה את הג'קוזי. אני נכנסת ו…

כמעט לידת מים

נכנסתי לג'קוזי, אבל לא נרגעתי, כאב לי והתחלתי ללחוץ, המיילדת הסתכלה עלי ותוך רגע הבינה מה קורה (אני עדיין לא), הוציאה אותי מהר מהמים ותוך רבע שעה מיכלי הייתה בחוץ!!

IMG-20160524-WA0050

כשמיכל יצאה אלכס חתך את חבל הטבור וחיבק אותה, זה היה בדיוק כמו שהוחלט בתוכנית הלידה שהכנו בפגישה המיילדת כמה שבועות לפני. אחרי הלידה הנקתי את מיכלי ונשארנו שלושתנו בחדר הנעים והמפנק במשך שעתיים ללא הפרעה. זו הייתה בדיוק הלידה שחלמתי עליה.

IMG-20160523-WA0108

לסיכום החוויה

ב18.10.2011, בשעה 19:45, לאחר 19 שעות של צירים, נולדה מיכלי המתוקה במשקל 2750 גרם. במהלך הלידה היו איתי 2 מיילדות ובעל אחד תומך מאוד (אפילו זכיתי לכמה דק' בג'קוזי 😉).

אני ממליצה לכל אחת לשקול ולחשוב על לידה במרכז הטבעי ועל לידה בלי אפידורל באופן כללי (לא לשכוח להשאיל מכשיר טנס), התייחסו אלינו מאוד יפה ובעדינות במשך כל היום, גם אם פרוצדרות כאלו ואחרות היו מעצבנות- ההרגשה האישית שלי הייתה שמאחר ואני מיועדת ללדת במרכז ללידה טבעית, אני מעין V.I.P, בודקים רק מה שצריך, לא מתערבים יותר מידי ובגדול מאפשרים לי מרחב ומשתפים אותי בהחלטות. ההחלמה שלי לאחר הלידה הייתה קלה במיוחד, ללא תפרים וקרעים ואני מאמינה שזה קשור ללידה הטבעית ולמיילדת המדהימה ששמרה עלי כל הזמן.

ורציתי גם שתדעו שלכל יולדת בהדסה מגיע לילה חינם בהדסה בייבי, שווה!

IMG_20160523_210915

והנה תמונה שצולמה בבריתה של מיכלי (בת 3 שבועות בתמונה):

Untitled